תיקנים / ג׳וקים
בארץ ישנם מספר סוגי תיקנים, המהווים סכנה תברואתית עקב משיכתם למקורות המזון שלנו ויכולתם לשאת מחלות מדבקות. לרוב אנו נתקלים בשני סוגים עיקריים: התיקן האמריקאי: תיקן גדול (אורכו כ- 5 ס"מ) בצבע חום-אדמדם, הפעיל לרוב בלילה. הוא מופיע בעיקר בביובים ובמקומות לחים, ולכן עלול לשאת מחלות. יכולת התעופה שלו מאפשרת לו להגיע בחודשי הקיץ החמים גם לדירות הנמצאות גבוה מעל פני הקרקע. התיקן הגרמני: תיקן קטן (אורכו כ- 2-1.5 ס"מ) בצבע חום-בהיר, המצוי בעיקר בסביבת המטבח (תנורים, מדיחי כלים, שקעי חשמל ועוד). נוכחותו במטבחים ובמסעדות עשויה לגרום לאי-נעימות רבה. מכיוון שהוא מעדיף סביבת חיים יבשה וחמה (בניגוד לתיקן האמריקאי), הוא פעיל ומתרבה במטבחים לאורך כל השנה. חברתנו מספקת למגוון עסקים מתחום המזון פתרונות יעילים להדברה של התיקן הגרמני.
יתוש הנמר האסיאתי
יתוש זה הגיע לישראל בתחילת שנות ה- 2000, והפך למטריד עיקרי במספר אזורים. הוא מוכר בשל עקיצתו המכאיבה. למרות שביכולתו להעביר מחלות שונות, בישראל לא זוהתה עד כה מחלה שהועברה על-ידו. הנמר האסיאתי מתרבה באמצעות ביצים ו/או זחלים החיים במים עומדים. הוא חי ומתפתח בתוך אגרטלים, צמיגים ואזורים לחים, כמו עצים שבהם חללים רטובים. היתוש הבוגר עוקץ בעיקר ביום ובעיקר בשטחים פתוחים. תעופתו קצרה, צבעו שחור עם נקודות לבנות ותוחלת חייו היא כשבועיים. הקפדה על ניקוי מים מאגרטלים, מצמיגים, ממרזבים ומכל כלי קיבול שבו יש מים עומדים. השקיה מועטה. גיזום/דילול צמחייה (בעיקר בצמוד לקרקע). באזורים מועדים מומלץ להימרח בחומר דוחה יתושים. השימוש בחומרי הדברה מתבצע רק במקורות מים שאין אפשרות לרוקן אותם, ושבהם מתפתחים זחלים.
קיימים סוגים רבים של טרמיטים, כאשר רובם חיים באזורים טרופיים ברחבי העולם. בארץ מספר סוגים מצומצם, המצויים בעיקר באזור החוף, בדרום הארץ ובמדבר יהודה. בשנים האחרונות נצפה המזיק יותר ויותר בארצנו, והוא מתפשט לאזורים רבים. הטרמיט בונה את ביתו לעיתים בגובה, לעיתים תחת הקרקע, במשקופים וברהיטים העשויים מעץ. כך ניתן לזהות עקבות טרמיטים: סימני בוץ קשיח ליד פנלים וסביב משקופים, משקופים שהפכו לחלולים וסימני כנפיים שנשרו. הטרמיט אינו יכול לחיות באור. הוא מתרבה במהירות במושבות שבהן הוא חי, על-ידי המלך והמלכה. רוב הטרמיטים בארצנו חיים בקרקע - הם חודרים אל המבנים דרך מעברים ומחילות. הדברת המזיק נעשית באמצעות הזרקת חומר מתאים לקרקע שבתוך המבנה ושמסביב לו, בדגש על האזור הנגוע. החדרת החומר מתבצעת באמצעות קידוחים בקרקע. זיהוי וטיפול מוקדם יסייעו בעצירת התפשטותו של המזיק בשטח הנגוע. ישנם אמצעי ניטור (בדיקה מוקדמת) שבהם ניתן להשתמש לפני פעולת ההדברה. במקרה של זיהוי המזיק או של כל סימן מחשיד, מומלץ לפנות למדביר מוסמך לביצוע בדיקה מקיפה.
צרעות ודבורים עשויות להיות מטרד קשה. עקיצתן הכואבת ומספרן הגבוה בנחיל, עשויות אף לסכן בני אדם ובעלי חיים הנמצאים בקרבת מקום.
בכל נחיל ישנה מלכה שתפקידה להטיל ביצים. מהביצים יבקעו הפועלות, הזכרים והמלכות הצעירות. כל מלכה שעוזבת, תיצור נחיל משלה. הנחיל עשוי להשתכן בחור בקיר, בכיסי חלון, בצינור בחצר ובעצם בכל חלל שיהיה מספיק גדול לבניית הכוורת.
אחד התפקידים של הפועלות הוא להגן על הכוורת, ולכן התקרבות לכוורת עשויה להסתיים בעקיצות כואבות. במקרה של עקיצות מרובות או אם הנעקץ אלרגי, ישנה אף סכנת חיים.
הטיפול בדבורים ובצרעות מתבצע באמצעות ריסוס או איבוק, תוך נקיטת אמצעי זהירות מקסימליים, במטרה למנוע פגיעה באנשים.
עכברים
מראה – צבעים וגוונים של חום וצהוב. מבנה הגוף קטן ועדין ואורכו 5 עד 9 ס"מ. אורך הזנב הוא כ- 7.5 עד 10 ס"מ, וחציו חשוף וארוך יותר מאשר הגוף והראש גם יחד. האוזניים גדולות ביחס לגודלו הכללי. העיניים קטנות ופרופורציונליות למבנה הגוף.
הרגלים – העכברים מקננים בתוך מבנים ומאורות. הם מקימים טריטוריה בסמוך למקורות המזון, בדרך-כלל 3 עד 10 מטרים ממקום מושבם. הם סקרן אך זהירים מאוד, וכמו כן מטפסים מצוין.
תזונה – הם אוכל את כל סוגי המזון, אך מעדיפים גרגרי דגנים.
רבייה – העכברים מסוגלים להוליד 4 עד 7 ולדות בכל 40 עד 50 יום. משך חייהם הוא שנה אחת.
נזקים – עכבר הבית מפיץ מגוון רחב של מחלות, לרבות: סלמונלה, אבעבועות רוח ועוד.
חולדות החוף
מראה – צבען חום-צהוב. אורכו של גופן הכבד הוא 12 עד 20 ס"מ. עיניהן ואוזניהן קטנות, אפן בולט, זנבן קצר יותר מהראש ומהגוף ופרוותן גסה. לגלליהן צורה של קפסולות.
הרגלים – הקן נמצא במאורות מתחת לאדמה, שדרכן הן נכנסות לבניינים, כדי למצוא מזון. הן נוטות להישאר במחבוא במשך היום.
תזונה – חולדות החוף אוכלות הכול, אך מעדיפות בשר. הן אינן יכולות לשרוד לאורך זמן ללא מים.
רבייה – הן מגיעות לבגרות מינית לאחר חודשיים, ויכולות להתרבות בכל אחד מחודשי השנה. ממליטות 4 עד 7 פעמים בשנה, עם 8 עד 12 ולדות בכל המלטה. תוחלת חייהן היא שנה.
מכרסמים
מראה – מבנה הגוף כבד וצפוף ואורכו 16 עד 20 ס"מ. הזנב קצר יותר מהגוף. האוזניים קרובות לגוף ולא מכסות את העיניים, כאשר הן מופנות קדימה. צבע הגוף נע בין חום לשחור.
הרגלים – הקן נבנה בתוך בניינים, מתחת לבניינים או בערמות של עצים וזבל. הן מטפסות מצוין, ולכן אפשר למצוא אותן לעיתים קרובות גם בחלקם העליון של מבנים.
תזונה – הן ניזונות מכל דבר, אולם מגלות העדפה לפירות, לאגוזים ולירקות.
רבייה – הן מגיעות לבגרות מינית לאחר 4 חודשים. ממליטות 4 עד 6 פעמים בשנה, עם 4 עד 8 ולדות בכל המלטה. תוחלת חייהן היא שנה.
הנחשים, כשאר בעלי הקשקשים, עטויים קשקשים מחומר קרני, אשר אותם הם משילים מספר פעמים במהלך חייהם. העור הישן נקרא "נשל". בהתאמה לגופם הארוך, איבריהם הפנימיים מאורכים, וגם האיברים הזוגיים סדורים אחד אחרי השני ולא זה לצד זה. בעזרת מערכת שרירים חזקה ויותר מ- 300 חוליות, מתפתל הנחש וכך הוא מתקדם.
לנחשים אוזן פנימית בלבד, ולכן הם שומעים רק זעזועים בקרקע. ראייתם אינה טובה. הם בעלי חוש ריח מפותח ביותר, ולכן הוא נחשב לחושם המרכזי. הנחשים מוציאים את לשונם, אוספים את מולקולות הריח ומעביר אותם לאיבר יעקובסון, הנמצא בחכם העליון ומשדר את אותות הריח למוח.
באזור שבו אצל שאר בעלי הקשקשים (לטאות לדוגמה) נמצא אגן הירכיים, אצל הנחשים ישנו הביב – מן חור שמשמש הן כפתח המין והן להפרשות שתן וצואה. בדומה לשאר בעלי הקשקשים, לנחשים הזכרים 2 איברי מין.
כשאר הזוחלים, נחשים הם פויקילותרמיים (או במינוח השגוי: בעלי דם קר). טמפרטורת גופם משתנה בהתאם לטמפרטורת הסביבה. לכן, רמת פעילותם תלויה בטמפרטורת הסביבה – כשהטמפרטורה עולה, עולה רמת פעילותם ולחלופין.
הגדול שבנחשים הוא האנקונדה, שאורכו עשוי להגיע ל- 5 מטרים ואף יותר.
פשפש המיטה
אורכו של פשפש המיטה הבוגר הוא כ- 4 עד 5 מ"מ. צבעו חום-אדום וצבע הזחלים בהיר יותר. גופו של הפשפש הבוגר סגלגל, שטוח ומכוסה בשערות קצרות. העיניים המורכבות קטנות. לכנפיים הקדמיות והמנוונות צורה של זוג קשקשים, שאינם מכסים את הפרק הראשון של הבטן. הכנפיים האחוריות חסרות. בשעות היום מסתתרים פשפשי המיטה בסדקים, כשהם בקבוצות. בלילה הם יוצאים לחפש מזון. הם נמשכים לפונדקאים (אדם, עטלף, תרנגולת, יונקים ועופות אחרים) בשל החום שהוא פולט. תזונתו של פשפש המיטה היא דם, ולשם מציצת הדם הוא מחדיר את הדוקרנים של גפי הפה לתוך עור הפונדקאי, ומפריש רוק המונע את קרישת הדם. עקיצת הפשפש אינה מכאיבה, אך לעיתים גורמת לגירוד ולאדמומיות. רבייתו של הפשפש אורכת כשלושה ימים. לאחר ההזדווגות מתחילה הנקבה להטיל ביצים. נקבה יכולה להטיל למעלה מ- 500 ביצים במשך כל חייה. אורך חייה של הביצה הוא כשבעה ימים.
נמלת האש
נמלה זו שייכת לאחד ממאה המינים הפולשים הבעייתיים בעולם. עקיצתה כואבת ויוצרות מעין כוויה. גודלה כ- 1.5 מ"מ וצבעה אדום-כתום. שטחי מחייתה כוללים מדשאות, גינות, בריכות ועצים. היא פעילה בעיקר בחודשי הקיץ בעת חיפוש מזון ולחות, ולכן מגיעה לבת ים. הדברתה מתבצעת באמצעות חומר הדברה ספציפי, המתאים למזיקים מסוג זה. תחילה זוהתה נמלת האש בעמק הירדן, אך עם השנים עברה למרכז הארץ ואף לדרומה. מיד עם זיהויה באזורכם, יש להודיע על כך למוקד העירייה ולמשרד להגנת הסביבה.
נמלים
הנמלים הן סוג המזיק הנפוץ ביותר בארצנו. בראשן של הנמלים ישנם זוג מחושים, המאפשרים להן לבצע שתי פעולות עיקריות: הרחה: הנמלים מבחינות בריחות רבים. התקשורת בין חברי המושבה נעשית באמצעות חומרי הפרשה בעלי טעם וריח (פרומונים). מישוש: הנמלים נוגעות אלה באלה בעזרת מחושיהן, כדי להבחין בין בנות קן לפולשים ולהפיץ מידע על מקור מזון חדש או על סכנה. חוש המישוש מאוד מפותח אצלן. על-פי קצב התנועה של המחושים ומקום המגע שלהם, הן קולטות התרגשות, חיבה, זריזות וכדומה. הנמלים חיות במושבות, כאשר לכל מושבה קן משלה. בכל מושבה יש בעלי תפקידים שונים: מלכה, זכרים, פועלות וחיילות, כשמבנה גופו של כל בעל תפקיד מותאם לתפקידו. כל תושבי הקן פועלים כצוות, במטרה להרחיב את המושבה. בכל קן מלכה אחת בלבד. היא הגדולה מכולם ומופקדת על הטלת הביצים. שני זוגות כנפיה נושרים לאחר מעוף הכלולות, שבו נעשית ההפריה. היא בעלת שחלות וכיס שבו נאגרים תאי הזרע למשך שנים ספורות, וכך מתאפשרות הפריות חוזרות ללא נוכחות זכרים. הזכרים קטנים מהמלכות וגם להם שני זוגות כנפיים. לאחר ההפריה הם מתים. הנמלים הפועלות חסרות כנפיים, והן אינן מסוגלות להתרבות כלל, משום שכיס הזרע שלהן מנוון. כל תפקידן הוא לדאוג לאספקת מזון, להאכיל את המלכה, הזכרים והרימות, וכמו כן להרחיב את הקן, לנקותו ולשמור עליו מפני אויבים שונים.
היתושים ניזונים בעיקר מצוף וממיץ פרי, אשר אינם מכילים חלבון. אצל רוב מיני היתושים, הנקבות מוצצות דם מבעלי חיים אחרים, כדי להשיג את החלבונים הדרושים ליצירת ביציה. הטלת הביצים של היתוש נעשית במקומות עם מים עומדים.
לנקבות חוש ריח מפותח. הן רגישות בעיקר לפחמן דו-חמצני המתנדף בתהליך הנשימה, וכמו כן לחומרים הנמצאים בזיעה. יתושים מסוגלים לזהות חום, וברגע שהם קרובים מספיק הם יכולים לאתר בקלות רבה בעלי חיים עם דם חם.
עקיצת יתוש תופחת בדרך כלל לאחר מספר שעות, והיא יכולה לגרד במשך ימים. עקיצות אלו יכולות להעביר מחלות כמו מלריה ווירוסים כמו וירוס מערב הנילוס.
המומחים של א.ב. שירותי הדברה וחיטוי עומדים לשירותכם! צרו קשר לייעוץ מקצועי ולביצוע כל סוגי ההדברות.